הידעתם אותי ידידיי
אני רוח השמש של העבר,
התחממתם באורי,
רקדתם לצליליי
ושתיתם את חומי

​

עכשיו אני זורח בין העצים
כהד קלוש
למה שפעם ידעתם,
ואינכם עוד

​

פיתחו ליבכם,
עיניכם, אוזניכם,
וקילטו את הרוח הנושבת,
בין מה שנותר

משמיעתכם בעבר
לשמיעתכם בהווה,
מראייתכם בעבר
לראייתכם בהווה

​

זה הגבול של המאיה,
כאן אני עומד:
זורח כשמש בין העצים
הניראים לכם,
עומד כישות
בין החיים הלא נראים לכם

​

הבה ונקרב יחדיו את הגבולות
בין רוח לחומר,
וירווח לאדמה

אמן

הללויה

מור דרכי
1.3.22