זעקת אם וּבניה
מקצה העולם ועד קצהו
זעקה מרעידת עולמות,
מפלחת לבבות,
זעקת אם וּבניה
הושיעו נא!
ואין איש.
ועלו השמיימה
נפשות רכות תמימות
תחת כנפי השכינה שוכנות

​

הללויה

​

וּזעקת הנפשות כאן
נפשות פצועות
תועות, כואבות,
מחפשות מַרְפֵּא לַלב הדואב
הפצוע המדמם
בְּצִינַת הַמִּדְבָּר הדומם
בדממת מוות צורבת –
מאין יבוא עזרי?

​

וּשדה דגניות
בְּסגול רך עוטף,
נחלי מים רבים
ולובן שקד,
קרני שמש ואור
יביאו מַרְפֵּא וּמנוח,
ילבלבו ויניחו קצת לכאב.
וּמחול חרבות אכזר
יִדום בזה היום
ויפציע האביב,
מְחוֹל אביב
בַּכֹּל.